הדיווחים על ירי רקטות מצד סוריה לצפון ישראל לא אמורים להפתיע. מדובר בתהליך שמתעצם מזה תקופה, לפיו על כל פעולה המיוחסת לישראל בשמי סוריה באה תגובה. העניין הוא שבתקופה האחרונה התגובה הזו מפעילה את מערכות ההגנה שלנו, וזה אומר שלתגובה יש מטרה – לפגוע.
צילום: עופר פריימן FRAMES PRODUCTION
ירי הרקטות לעבר הצפון יורט על ידי כיפת ברזל ללא נפגעים, לא בנפש ולא ברכוש. זוהי דינמיקה מתמשכת מהצד הסורי, לפיה כל פעולה המתבצעת בסוריה המיוחסת לישראל לא תעבור בשתיקה. עם זאת, האזעקות בצפון אמורות לאותת לנו שמשהו אחר קורה כאן.
אמש שמעתי את דבריו של פרופ' דן שיפטן, שטען כי ההרתעה הישראלית לא נשחקה, וכי לישראל יש הרתעה אסטרטגית ברמה גבוהה. לפי שיפטן, המציאות האזורית האלימה לא תיפסק, ולכן על ישראל להסתגל ולהמשיך לשגשג למרות האיומים הנוכחיים.
מבחינה מתמטית וסטטיסטית שיפטן צודק: אנחנו, הישראלים, הסתגלנו למציאות של טרור. כך היה בעשור הקודם, וכך גם בעשור הזה. בעוד מסביב חוסר היציבות הפך למשתנה קבוע, דווקא ישראל, זו המוקפת, מצליחה להתקדם בכל המישורים. אך לדבר אחד שיפטן לא נתן את דעתו, והוא הקלות הבלתי נסבלת לפיה אויבינו מטילים פצצות למרכזים אסטרטגיים ולעבר אוכלוסייה אזרחית.
כאן לא מדובר בקטיושה שעפה אחת לכמה חודשים: כאן מדובר בירי של כל ארגון קיקיוני לעבר אוכלוסייה במטרה לפגוע. כיפת ברזל אמנם עושה את העבודה, אך גם אורך הרוח של האוכלוסייה צריך להילקח בחשבון. נראה שבהקשר הזה קברניטי המדינה חשים ביטחון רב, תחת ההבנה שמה שהיה הוא שיהיה - האוכלוסייה ידעה להסתגל, ותדע גם בעתיד. האם התפיסה הזו נכונה? האם לעולם חוסן?
על פניו נראה שכן. לצד הדיווחים המאמללים של ערוצי התקשורת על "שבירת הרוח" בעורף, האוכלוסייה - הן בדרום והן בצפון - מראה עמידות ברמה גבוהה. זה לא ימנע ביקורת מהדרג המדיני, אך זו נקודת משען משמעותית להחלטות אסטרטגיות והימנעות מיציאה למלחמה, שתגבה מחירים גבוהים.
כבר לא זליגה. המלחמה בסוריה // צילום: AFP
אז לאן פנינו? ככל שמדובר בצפון, זה סיפור אחר מהלוחמה בדרום. סוריה היא לא חמאס, וחיזבאללה הוא לא הג'יהאד האסלאמי. לא בכדי החשש המרכזי, הן במטה הכללי של צה"ל והן במערכת הביטחון והדרג המדיני, הוא מפני הדרדרות בצפון. לכן, כל פעולה נמדדת כאן בזהירות רבה מאוד. כל זאת, ובהינתן שבשנתיים האחרונות ניכר כי גובה הלהבות בצפון עולה: תגובה על כל פעולה, ירי טילי נ"ט לעבר גבול הצפון, הפלת כלי טיס, ועוד.
ניתן לומר שאנחנו כבר מחוץ לטווח הרגיעה שהתקיים לאחר מלחמת לבנון השנייה. משהו התכרסם. חלק מזה נובע מכך שסוריה נרגעת ממלחמת האזרחים, וחיזבאללה פנוי לדברים אחרים. חלק מזה נובע מההתרסה האיראנית על ביטול הסכם הגרעין.
האם האיראנים מוכנים לחמם את הגבולות עד כדי מלחמה? ניתן להניח שאילו היו רוצים בכך - זה כבר היה קורה. כנראה שמשהו מחזיק אותם, ויש עדיין מרסנים בסביבה: אם זה פוטין שאינו מעוניין בפגיעה בהתייצבות סוריה, או האיראנים עצמם שנרתעים מהתגובה האפשרית. ההרתעה כאמור, שרירה וקיימת.
בעתיד הנראה לעין חוסר היציבות יימשך, ונידרש לחוסן מצד התושבים, הן מצפון והן מדרום. זה לא מובן מאליו, וזה אומר דרשני בכל הקשור בקשב שנותנת המדינה לתושבים באזורים האלו.
הכותב הינו מפקד חטיבת שריון לשעבר, כיום חוקר יחסי צבא וחברה, מחבר הספרים "האדם שבטנק על ציר המפלים", ו"פרישה – מעבר הכרחי"
2019-11-19 08:58:00Z
https://news.google.com/__i/rss/rd/articles/CBMiLGh0dHBzOi8vd3d3LmlzcmFlbGhheW9tLmNvLmlsL2FydGljbGUvNzA4MzY10gEA?oc=5
Bagikan Berita Ini
0 Response to "החשש מתקיפות איראניות מתממש - אך התגובה תישקל בזהירות רבה - ישראל היום"
Post a Comment